רש"י: (כ) מה אחריתם - מה תעלה בהם בסופם: כי דור תהפוכות המה - מהפכין רצוני לכעס: לא אמון בם - אין גדולי נכרים בהם, כי הוריתים דרך טובה וסרו ממנה: אמן - לשון (אסתר ב, ז) ויהי אומן נורריטור"ה בלע"ז [חינוך]. דבר אחר: אמון לשון אמונה, כתרגומו. אמרו בסיני (שמות כד, ז) נעשה ונשמע, ובשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגל:

רש"י: (כא) קנאוני - הבעירו חמתי: בלא אל - בדבר שאינו אלוה: בלא עם - באומה שאין לה שם, שנאמר (ישעיה כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, ובעשו הוא אומר (עובדיה א, ב) בזוי אתה מאד: בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים. וכן הוא אומר (תהילים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלוהים:

רש"י: (כב) קדחה - בערה: ותיקד - בכם עד היסוד: ותאכל ארץ ויבלה - ארצכם ויבולה: ותלהט - ירושלים המיוסדת על ההרים, שנאמר (שם קכה, ב) ירושלים הרים סביב לה:

רש"י: (כג) אספה עלימו רעות - אחביר רעה על רעה. לשון (ישעיה כט, א) ספו שנה על שנה, (לעיל כט, יח) ספות הרוה. (ירמיה ז, כא) עולותיכם ספו על זבחיכם. דבר אחר: אספה - אכלה, כמו (בראשית יט, טו) פן תספה: חצי אכלה בם - כל חצי אשלים בהם. וקללה זו לפי הפורענות לברכה היא, חצי כלים והם אינם כלים:

רש"י: (כד) מזי רעב - אנקלוס תרגם: נפיחי כפן, ואין לי עד מוכיח עליו. ומשמו של רבי משה הדרשן: מטולושא שמעתי שעירי רעב, אדם כחוש מגדל שער על בשרו: מזי - לשון ארמי שער מזיא, דהוה מהפך במזיא: ולחמי רשף - השדים נלחמו בהם, שנאמר (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף, והם שדים: וקטב מרירי - וכריתות שד ששמו מרירי. קטב כריתה, כמו (הושע יג, יד) אהי קטבך שאול: ושן בהמות - מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין: חמת זוחלי עפר - ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר, כמים הזוחלים על הארץ. זחילה לשון מרוצת המים על העפר, וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך:

רש"י: (כה) מחוץ תשכל חרב - מחוץ לעיר תשכלם חרב גייסות: ומחדרים אימה - כשבורח ונמלט מן החרב חדרי לבבו נקופים עליו מחמת אימה והוא מת והולך בה. דבר אחר: ומחדרים אימה - שבבית תהיה אימת דבר, כמו שנאמר (ירמיה ט, כ) כי עלה מות בחלונינו, וכן תרגם אונקלוס. דבר אחר: מחוץ תשכל חרב - על מה שעשו בחוצות, שנאמר (ירמיה יא, יג) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת: ומחדרים אימה - על מה שעשו בחדרי חדרים, שנאמר (יחזקאל ח, יב) אשר זקני בית ישראל עושים בחטף איש בחדרי משכיתו:

רש"י: (כו) אמרתי אפאיהם - אמרתי בלבי אפאה אותם. ויש לפרש: אפאיהם אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר. ודוגמתו מצינו בעזרא (נחמיה ט כב) ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה, להפקר. וכן חברו מנחם. ויש פותרים אותו כתרגומו: יחול רוגזי עליהן. ולא יתכן, שאם כן היה לו לכתוב אאפאיהם אחת לשמוש ואחת ליסוד, כמו: (ישעיה מה, ה) אאזרך. (איוב טז, ה) אאמיצכם במו פי, והא' התיכונה אינה ראויה בו כלל. ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא השנויה בספרי החולקת תיבה זו לשלש תיבות: אמרתי אף אי הם, אמרתי באפי אתנם כאילו אינם, שיאמרו רואיהם עליהם איה הם:

רש"י: (כז) לולי כעס אויב אגור - אם לא שכעס האויב כנוס עליהם להשחית ואם יוכל להם וישחיתם יתלה הגדולה בו ובאלוהיו ולא יתלה הגדולה בי, וזהו שנאמר פן ינכרו צרימו, ינכרו הדבר לתלות גבורתי בנכרי, שאין הגדולה שלו: פן יאמרו ידנו רמה וגו' - כי אותו גוי אובד עצות המה:

רש"י: (כח) ואין בהם תבונה - שאילו היו חכמים ישכילו זאת, איכה ירדוף וגו':

בית חב"ד נווה דוד חיפה כתובות הבית חבד: רח' המלך שלמה 53א, המלך יהושפט 17 מרכז מסחרי נווה דוד חיפה. מנהל בית חבד ושליח הרבי: הרב נתן לירנובוי טלפון: 052-6770664 -077-4030026-דוא"ל: habadn@netvision.net.il